אני מבקר בסטודיו "אייקון" כדי לברך את אלברט,ליז ,ובקי בברכת חג פסח שמח.
ליז מספרת לי כך: אני מבקרת חברה בשם גילה שיש לה ציפורים ותוכים. היא מעלעלת בספר "ציף ציף ציף" ומגיעה לפגיעה בציפור. היא כועסת על ליז ואומרת לה " איך את מעיזה לעשות לי את זה ,כמה אכזרי לפגוע כך בציפור" וסגרה ת הספר.ואז היא הופכת את הספר וקוראת את מה שכתוב על גב הספר. לעולם ילדים. לעולם אל תפגעו בייצור חי" לעולם! ואז היא אומרת: "אני לא מאמינה. לא מאמינה שיש דבר כזה. הרי זה מסר חשוב ובלתי רגיל. מי הסופר הזה.?
ואז ליז אומרת לה תראי את סרטון האנימציה המתבסס על הספר. לאחר שהיא צופה בו , תוך הצתמררות, היא אומרת לליז: אני חייבת להכיר את הסופר הנפלא הזה. ואז היא נותנת לי את גילה בטלפון. שיחה מרגשת. שתי הנשים לא הרגישו שאני בוכה מבפנים, בוכה מאושר. ואני מבטיח לגילה עוד נתראה. ואני שולח לגילה עם ליז ספר עם הקדשה.
שתי הנשים הנפלאות לא ידעו שהן עשו לי את החג.

מה הבן אדם צריך? את עיקר חייו בילה במסגרת המודיעין, מסגרת מרתקת מאין כמוה. לאחר מכן עבר לעצמאות והקים חברה עסקית חובקת עולם, עם סיפורי אמת מרתקים ביותר.שעד היום קיימת. ולפני שמונה שנים הבן אדם החל כותב ספרים. כל שנה ספר. הגיע ל-9 ספרים ששניים מהם תורגמו לאנגלית ומופצים בארצות הברית אחד מהשניים הופץ גם באוסטרליה באמצעות האינטנרנט. שלוש השקות ספרים היום לי : כולן מוצלחות. אך האחרונה שבהן הייתה הגשמת חלום. בעצם העובדה שיכולתי להעניק לכל אחד מהמבקרים ספר, שנים ואפילו שלושה, היה זה סיפוק עצום. אני פוגש את החברים ומחבק אותם. מרים כוסית. מקבל פרחים. מנשק. והנה מגיע הרגע. האורות באולם כובים ועל המרקע תמונות מארצנו הנהדרת והשיר "לא תמו כל פלאייך" מתנגן והקהל מלווה.התרגשות שקשה לתאר במילים. ומגיע הרגע שבו אודליה ועליזה אביב משמיעים את השיר "כל שאפשר לתת" וכמובן ליז "הבוכיה" מרגשת אותי ואת הקהל. והנה מגיע הרגע המבטא פיסגה. זה הרגע בו ניקו-בר מכריז על הקרנתו של סרטון האנימציה. ואני שואל. מה הבן אדם צריך? כשהוא צופה בסרטון על מסך גדול כשמילות ההקדמה מודות לכל מי שלקח חלק בסרטון: לאלברט, לבקי, לליז ולניקו-בר. האולם היה חשוך אבל איש לא הרגיש שצמרמורת אוחזת בי כשאני מותח את הרוגטקה והאבן הלבנה עפה לה בשריקה לעבר בציפור. האבן פוגעת בה, היא מתנדנדת, ונופלת שותתת דם. אני מתרגש ומזיל דמעה. ואז הדאגה ורגע החרטה. עד שלבסוף הציפור מתאוששת ועפה לה, עפה לה רחוק "עד שלא ראיתיה עוד". הקהל עוזב את האולם על רק השיר "עוף גוזל" ו-My Way של פרנק סינטרה, שיר שמבטא את ההגעה לפיסגה על ידי "עשיתי זאת בדרכי שלי". ואני שואל: מה הבן אדם צריך? יומי עיני
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

מאז שהתוודענו, ניקו בר, שמוליק טנא, שייבדלו לחיים ארוכים, והשחקנית והאדם דבי בסרגליק ז'ל, הפכנו לידידים ומשתפים פעולה בתחום "היצירה". ההוכחה לכך התקליטור שהופק ושהשלושה מככבים בו. תקליטור שהיה המנוע להפקת סרטון האנימציה "הציפור והרוגטקה" שלניקו בר יש חלק בתחום האפקטים והסאונד. בתום ההשקה בבית השחמט הבטחנו זה לזה שאנו נמשיך בתחום היצירה והמשך המפגשים החברתיים. תודה לניקו בר שהנחה את ערב ההשקה בהומור וחן שכה אופיינים לו. שמחתי על שנוצר "קליק" בינו לבין הצוות של סטודיו אייקון.
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

הזמרת עליזה אביב, עשתה רבות בריגושו של הקהל, הן בשיר"כל שאפשר לתת" שנעשו בו שינויים עדכניים והן בשני השירים "עיניים שלי" ו-"דברי אלי". גם עם עליזה נוצר קליק מיוחד. היית גדולה עליזה ועל כך תודה מיוחדת.
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

אן נכדתי, מלווה אותי בדברים מטעם המשפחה, מאז השקת ספרי "מר ומתוק" שהתקיים בבית הסופר בתל-אביב והיא בת שמונה לערך. היא אמרה דברים גם בהשקת הספר "הוא והיא" שהתקיים בבית פרנקפורט בתל-אביב ולאחרונה בבית השחמט. היא הדגישה את הקשר שלי לנשר "הקונדור" שהפך לסמל והמפאר את ביתנו. בכל הופעותיה היא אינה שוכחת מלהזכיר את ידידה ז"ל שהלכה מאתנו. אני אוהב אותה ומודה לה. br> לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

תודה לשירי גז והנערות החמודות שבלהקתה. הבאתן צבע לאותו ערב ועל כך אני מודה לכל אחת מכן. אני שמח על שנכדתי עדן רקדה ביחד עם בנות הלהקה אף כי אינה בת גילם. היא רקדה בחן רב.
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

אישה נהדרת זו נקשרה אלי בכל נימי נפשי. אין מילים לתאר את הקשר הנהדר שבינינו. ליז פלנסיה איירה את הספר לפעוטונים "ציף ציף ציף" שקצר סיפורים מרגשים עד כדי דמעות. ולליז התודה על שסייעה בהפקת סרטון האנימציה, כפי שאמרתי "פסגת חיי". ולא אשכח את הרגע בו עלתה ליז על הבמה כדי להודות לי על שאפשרתי לה "להגשים חלום". היא אולי הצליחה לומר את המילה "להגשים..." אך נחנקה ולא יכלה להמשיך. לא יכולה הייתה להמשיך מישום שגרונה נחנק ודמעות זלגו מעיניה הגדולות. הקהל בכה ביחד אתה. לא היה איש שלא ציין את הריגוש הזה., זה היה אמיתי ונבע מכל הלב.
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

"הרומן" עם אלי עוזרי ואבנר החל כשהם כרגיל עמוסים בעבודה מעל לראש. כידוע ההשקה נקבעה ל-1-3-2006. חשבתי לעצמי כמה יפה ומרגש יהיה להעניק לאורחים את הספר "ציף ציף ציף" שהפך להיות יקר לליבי. שולה, בת זוגתי, ישבה לאבנר על הזנב ופעם ראשונה בחיים שלו שהוא עבד לילות כדי להוציא את הספר בזמן. וכן הספר יצא יום לפני ההשקה ונמסר לליז שבכתה עם "מלאן דמעות". אלי ואבנר הוכיחו את יכולתם לעשות מעל ומעבר. ובערב ההשקה, על פי בקשתי אלי עוזרי עולה על הבמה ומפתיע אותי. הוא לא קורא מהכתב. הוא אומר דברים מרגשים. תודה, תודה, תודה לכם אלי ואבנר.
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

אודליה סבר מלווה אותי בכל השקות הספרים. לא רק בהשקות אלא בליווי השיר שכתב אביה, ידידי, יעקב אליעזרוב, שכתב והלחין את השיר "כל שאפשר לתת". וזה לא די. אודליה השתתפה בהפקת תקליטור ובו השיר "כל שאפשר לתת" ועוד קטעי נגינה. לא אשכח, לא לה ולא ליעקב, את הרגע שבו הצליחו להפתיע אותי ולגרום לי לבכות. חבר טוב מהצבא שאל אותי למחרת ההשקה. תגיד לי: "מי זו הווירטואוזית הזו. רק מי שמבין במוסיקה יודע להבחין בגדולתה" לכן זו ההזדמנות לומר תודה לאודליה וליעקב.
לחץ כאן לצפיה בקטע וידאו

אלברט ובקי הפכו ליותר ממשפחה.
אני מבטא בזאת את מלוא ההערכה על "הפורטרייט האומנותי" שפאר את אולם הכניסה לבית שהחמט. את הניצוח על "התזמורת" שהיתה מורכבת מכלים רבים, על התיאום והעיתוי שדפק כמו "שעון שוויצרי" על ההתרגשות שאחזה באלברט בסיומו של ערב כשדמעות בעיניו. על חלקו בהפקת סרטון האנימציה שהוא פסגת חיים. כפי שכתבתי בהקדמה "לא תארתי לעצמי שהבלתי אפשרי הפך לאפשרי". תקצר היריעה מלהזכיר את שיתוף הפועלה הפורה. דבר אחד מובטח : את המנגינה הזאת אי אפשר יהיה להפסיק.

לשולמית, בת זוגתי, היה חלק עצום בארגונו של הערב המורכב והמוצלח. רבים החברים שהביעו את התפעלותם מהארגון שדפק כמו שעון. תקצר היריעה מלפרט את התושיה והמקוריות . רק אני יודע במה זה היה כרוך ועל כך תודתי מעומקו של לב.