|
ניסיון החטיפה
באוקטובר 2000,
שבוע לפני חטיפתו של קצין בדרגת אלוף-משנה על ידי
החיזבאללה, עמדתי לצאת לחופשה עם בת זוגי באי
היווני לסבוס. הזמַנו מונית שתאסוף
אותנו
לשדה התעופה. תוך כדי המתנה למונית צלצל הטלפון
שלי. בעברו השני של הקו נשמע קולו של אדם בלתי
מוכר. האיש סיפר שקיבל את שמי מאיש עסקים מבֵירות,
אותו אכן הכרתי. האיש הוסיף ואמר שהוא יודע כי אנו
זקוקים ליהלומי גלם ובידו מעטפה הכוללת אבנים מ-3
ועד 10 קראט. ערך הסחורה כשמונה מיליון דולר, אך
מאחר שהם זקוקים לכסף באופן דחוף, יסכימו למכור את
הסחורה תמורת חמישה מיליון, זאת אם אעלה למטוס
הראשון. כאשר אגיע לקפריסין נצטרך לפגוש בבעל
הסחורה הארמני. כמקדמה אקבל חצי מיליון דולר.
השבתי לו כי אני עומד לצאת לחו"ל, אך משום שהבריק
במוחי חשד לא מסרתי לו את היעד. אמרתי לו: "אם
תתקשר אלי בעוד שבוע, אעלה על המטוס הראשון
לקפריסין."
ואכן אלמלא נסיעתי לאי היווני הייתי יוצא
לקפריסין. כך אני עובד ובדרך זו עשיתי עסקים.
כאשר שבתי מהחופשה שמעתי ברדיו שמנהיג החיזבאללה
מוסר כי בידו אלוף משנה, אך לא מסר את שמו. המערכת
הביטחונית החלה סורקת את הבאים בחשבון. הסתבר
שהמערכת חיפשה אותי, ביודעה כי אני בא בחשבון בגלל
עסקיי עם לבנון במיוחד ובגלל עברי המודיעיני, הן
באיסוף והן במחקר. אני אישית לא הייתי ער לעובדה
שהמערכת מחפשת אותי.
הופתעתי להיווכח שמחפשים אותי, וכשטלפנתי לאחד
המספרים מההודעות שהושארו לי ואמרתי את שמי, שמעתי
ברקע רעש והבחורה שהשיבה צרחה :"זה עיני. הוא חי!
הוא חי!"
בינתיים מסר מנהיג החיזבאללה את שמו של הקצין
החטוף – אלחנן טננבום.
מיד
לאחר מכן התקשרו אלי משירותי הביטחון ונקבעה פגישה
בקפה "מתילדה" במעוז אביב. הבחור שהגיע לפגישה היה
נמוך קומה ונשא עמו פנקס קטן. הוא שאל אותי שאלות
ובעצם תחקר אותי, רושם את תשובותיי בפנקסו.
השבתי בפרוטרוט על כל השאלות, מתעכב מיוחד על אותם
פרטים שבדיעבד נראו לי חשודים.
כשסיימתי להשיב לשאלותיו, הוא אמר לי: "דע לך שאתה
היית המועמד מספר אחת להיחטף.
חיפשנו
אותך כדי להזהירך, אך לא הצלחנו לאתר את יעד
הנסיעה שלך. גם חברים טובים שלך לא ידעו היכן אתה.
עכשיו," הוסיף הבחור, "כשאתה כאן, עלינו להזהירך
שלא לנסוע לקפריסין או לאחת ממדינות ערב. אני חוזר
ואומר ומדגיש: אתה זה שהיה צריך להיחטף, ומי שתכנן
את חטיפתך הוא לא אחר מאשר
עימאד
מורנייה, קצין המבצעים של
החיזבאללה.
הסתבר שהחיזבאללה
קיים מעקב רצוף אחר אנשי עסקים שעיקר עסקיהם עם
לבנון, ובמיוחד קצינים. לאחר שנאסף מידע מספיק,
התכנון והביצוע יצאו אל הפועל. אלא שבמקרה זה חברו
שני גורמים שהצילו אותי מחטיפה: האחד – מזל,
שהאיר לי פנים בעצם העובדה שלא נעניתי
לקריאתו של האיש שהציע לי עסקת יהלומים קורצת ובכל
זאת נסעתי
לאי לסבוס. אלמלא כבר המתַנו למונית שתסיע אותנו
לשדה התעופה נדמה לי, כפי שאני מכיר את עצמי,
שהייתי עולה על מטוס ראשון ועוזב לקפריסין. הגורם
השני היה זהירות מצד חברי הקפריסאי, שמוצאו
מלבנון. דרישתו העיקשת שאעזוב את קפריסין היא
שהצילה אותי מחטיפה, שכן היה לי קל מאוד להתפתות
ולקבל את הצעתה של אותה בחורה נאה, אטרקטיבית
ומושכת ,ששידרה אמינות לגבי קשריה עם
אנשי עסקים סעודים וסוריים. לא הייתי רחוק
מלהיענות להצעתה המפתה ולעלות על היאכטה המרווחת.
היו
כמה סיבות להיותי מועמד מתאים לחטיפה: ראשית, עברי
ביחידת ההאזנה היוקרתית 8200; שנית, תפקידי בעבר
כאיש מחקר וראש היחידה לניתוב מידע, כך שידיעות
רגישות הגיעו לידי; שלישית, היותי פעיל בעבר
בשירות המוסד באפריקה ואירופה; ורביעית, פעילותי
כאיש עסקים הנמצא בקשר עם סוחרים לבנוניים ונוסע
תכופות לקפריסין, שהיא מקום נוח לביצוע חטיפה.
רק
עתה, כאשר שוחחתי עם איש הביטחון, הסתבר לי שהיו
לפחות עוד שני מקרים בהם ניסו החוטפים לטמון לי
מלכודת. האחד, כאשר איש עסקים מבירות הזמין אותי,
כמה חודשים קודם לנסיעה לאי היווני, להגיע לבירות
לצורך ביצוע עסקה מניבה במיוחד. הוא אמר שנוכחותי
הכרחית וכי בידיו הקשרים הדרושים להסדיר לי ויזה.
על פי טון הדיבור שלו הרגשתי שמשהו כאן לא בסדר.
השבתי לו: "אני יודע שיש לך קשרים וכי אתה יכול
להסדיר לי כניסה לבירות. הבעיה היא לא איך נכנסים
ללבנון אלא איך יוצאים ממנה." במקרה הזה אפשר לומר
שנקטתי אמצעי זהירות ולא התפתיתי לנסוע לבירה
ערבית כלשהי.
המקרה השני היה מוזר ביותר. עמדתי להיפגש עם איש
עסקים לבנוני בשם כמאל שמשרדו בקפריסין וידעתי
שעליו אני יכול לסמוך. אף השתתפתי בחתונתו, שבין
אורחיה היו סורים וסוריות, לבנונים ולבנוניות.
בהמתיני בלובי של המלון ניגשה אלי צעירה אטרקטיבית
מאוד ולהפתעתי פנתה אלי בשמי:
"מר
עיני, אני יודעת למי אתה ממתין. אל תמסור לחברך
שדיברתי איתך. אני מבקשת להזמין אותך הערב למסיבה
בה תפגוש אנשי עסקים מערב הסעודית ומסוריה. הרי גם
אתה וגם הם מעוניינים בשיתוף פעולה וזו הזדמנות פז
עבורך להכיר אותם. הם אנשים נחמדים לא פחות מהאיש
שלך העומד לפגוש אותך." וכממתיקה סוד הוסיפה, כאשר
ידה מלטפת בעדינות את ברכי, "לאחר המסיבה, אם
תרצה, נצא ליאכטה מרווחת במרינה ושם נוכל לעשות
חיים."
היא נראתה לחוצה
וללא הרף הגניבה מבטים לעבר הכניסה,
כמו ביקשה
לוודא שחברי טרם הגיע. לפתע פנתה לעזוב ואמרה לפני
לכתה, "אני אדע איך להשיג אותך." על פי מבטאה היא
נשמעה לי רוסייה, אולי אוקראינית.
חברי, שהגיע רגעים ספורים לאחר עזיבתה, שאל אותי
אם דיברתי עם הבחורה שעזבה זה עתה. מסרתי לו את
תוכן השיחה ואז הוא אמר שעלי להתרחק ממנה, כי הוא
חושד שהיא קשורה לגורמים עוינים או מופעלת על
ידיהם. הוא דרש בהתרגשות שאעזוב את המלון בו
שהיתי, וכך עשיתי. עברתי למלון אחר, אך גם שם היא
השיגה אותי. חברי הציע שאעזוב לפי שעה את קפריסין
ואצא לשדה התעופה מיד. בדיעבד החלטתו התקיפה היא
שהצילה אותי מחטיפה.
לא
היתה לי ברירה אלא לצאת לשדה התעופה ולשוב לארץ.
היום, כמה שנים
לאחר ניסיונות החטיפה, שוב עולה דמותו של עימאד
מורנייה לכותרות.
עימאד מורנייה עלה השמיימה באופן "מסתורי".
גם בימים אלה,
יותר מתמיד, אני מנוע מלנסוע למדינה ערבית, במיוחד
לקפריסין, שם יש
לחיזבאללה רשת
של מודיעים הפזורים ברחבי המדינה. אף שנדרשתי
לא מזמן לצאת לקפריסין לצורך ביצוע עסקה
חיונית, נמנעתי ואף סירבתי לאנשי עסקים
מסוימים שביקשו כי אצטרף אליהם.
|
